כשמחפשים איזה תמרור אוסר כניסת הולכי רגל, התשובה המפורשת היא תמרור 413 – “אסורה הכניסה להולכי רגל”. זהו תמרור איסור חד וברור שמטרתו להרחיק הולכי רגל מאזורים שאינם מותאמים להליכה או שהם מסוכנים לכך. לצד זאת, קיימים מצבים שבהם האיסור נגזר מעצם סוג הדרך – למשל בכניסה לדרך מהירה – ולכן חשוב להכיר גם את משמעותו של תמרור 216, המכריז על כניסה לדרך מהירה ובהכרח אוסר בין היתר כניסת הולכי רגל. כך תדעו לזהות נכון את ההוראות בשטח ולפעול בבטחה.
תמרור 413 – אסורה הכניסה להולכי רגל
תמרור 413 שייך לקבוצת “תמרורי איסורים והגבלות” ומורה בפירוש: אסורה הכניסה להולכי רגל. בדרך כלל הוא מוצג כעיגול בעל מסגרת אדומה ובמרכזו סמל הולך רגל שחור על רקע לבן החתוך בקו אלכסוני אדום – שפה גרפית אוניברסלית שמבהירה את האיסור גם למי שאינו קורא עברית. כאשר התמרור מוצב, הכניסה של הולכי רגל לשטח המסומן אסורה מבחינה חוקית, וההתעלמות ממנו עלולה להסתיים גם בדו״ח וגם בסיכון ממשי לחיים.
איפה פוגשים את 413 ומה המשמעות המעשית
תמרור 413 נפוץ בכניסות לאזורי תפעול (נמלים, מפעלי תעשייה), בקרבת מסילות רכבת פעילות, במעברים תחבורתיים מהירים, במתחמי בנייה, ובמקומות שבהם אין מדרכה או הגנה פיזית להולכי רגל. ברגע שזיהיתם אותו – עוצרים, משנים כיוון ובוחרים מסלול חלופי בטוח (מעבר חציה סמוך, גשר או מנהרה להולכי רגל). ההיגיון פשוט: אם המרחב הוגדר כלא־מתאים להליכה, עדיף להתרחק מראש מאשר “לסמוך על המזל”.
מה קובע תמרור 216 – כניסה לדרך מהירה (בהקשר להולכי רגל)
תמרור 216 אינו “תמרור הולכי רגל”, אך יש לו חשיבות ישירה: הוא מכריז על כניסה לדרך מהירה, ומרגע זה אסורה הכניסה להולכי רגל, לאופניים, לעגלות יד, לבעלי חיים, ולכל רכב שאינו מסוגל או מורשה לנוע במהירות שנקבעה (כמקובל – 60 קמ״ש לפחות, או לפי השילוט הייעודי בכניסה). לכן גם אם לא מוצב 413 בפתח הדרך המהירה, האיסור על הולכי רגל חל מתוקף הגדרת הדרך עצמה.
למה זה חשוב להבין בשטח?
במחלפים, עליות, ירידות או חיבורי נתיבים מהירים – הזמן עד שמופיע רכב הוא שניות. הולך רגל לא יכול להבטיח לעצמו שולי בריחה, וממהירות סגירה גבוהה כמעט בלתי אפשרי “לתקן טעות”. לכן המחוקק “סוגר את השער” בהגדרה: דרך מהירה – בלי הולכי רגל.
הבדלים חזותיים ותפעוליים בין 413 ל־216
שפה גרפית
- 413 (איסור): עיגול עם מסגרת אדומה, סמל הולך רגל וקו אלכסוני אדום – איסור פרסונלי על הולכי רגל.
- 216 (כניסה לדרך מהירה): שלט הוריה המציין סוג־דרך. הוא אינו “ציור הולך רגל עם קו”, אבל מכוח ההגדרה אוסר גם כניסת הולכי רגל.
הוראה משפטית
- 413: איסור נקודתי – “אין כניסה להולכי רגל” בשטח המסומן.
- 216: הוראה כללית על מהות הדרך – מרגע הכניסה לדרך מהירה חלים איסורים נלווים (ביניהם איסור הולכי רגל).
טעויות נפוצות (והדרך להימנע מהן)
- “רק לחצות מהר”: ניסיון לקצר דרך באזור מסומן 413 או בפתח מחלף. גם אם נראה “שקט”, רכב מהיר יכול להופיע לפתע – הימנעו לחלוטין.
- הסתמכות על גדרות חלקיות: פתחים זמניים בגידור אתר עבודה אינם הזמנה להליכה; האיסור עדיין תקף.
- בלבול בין מסלול הולכי רגל כחול לבין איסור כניסה: שביל להולכי רגל בלבד (שלט כחול אחר) מאפשר הליכה; 413 אוסר הליכה. בדקו את הסמל והצבע היטב.
- ירידה מהרכב בדרך מהירה: עצירת “דרופ־אוף” בשול מהיר מחייבת הליכה קצרה – וזה אסור ומסוכן. 216 משמיע כאן “אין כניסה” להולכי רגל מתוקף הדרך עצמה.
איך לפעול נכון – הולכי רגל ונהגים
לשני הצדדים אחריות: הולך רגל צריך “לקרוא” את השטח ולהישמע לשילוט; נהג חייב לצפות התנהגויות שגויות ולמנוע מצבי סיכון.
להולכי רגל
- זיהיתם 413? אל תיכנסו. מצאו מעבר חציה, גשר, או מנהרה להולכי רגל.
- בפתחי מחלפים/דרכים מהירות (216) – חפשו מסלול עוקף עירוני; גם אם “קרוב יותר”, ההליכה שם אסורה ומסוכנת.
לנהגים
- אל תורידו נוסעים היכן שההליכה אסורה. תכננו עצירה בטוחה ומותרת.
- בקרבת אזורים עם תנועת הולכי רגל לא־צפויה (ליד תחנות הסעה, קירבת אתרי עבודות) – האטו, שימרו על שול נקי, והיו מוכנים לבלימה.
דוגמאות להצבה נכונה
- 413 בכניסות למדרחובים, סמוך למסילות פעילות, בפתחי אתרי בנייה, ובמסדרונות שירות תפעוליים.
- 216 בכל כניסה לדרך מהירה, לפני מחלפים, ועל דרכי גישה מהעיר אל האוטוסטרדה – לעיתים בצירוף שילוט מהירות ייעודי.
שיקולי תכנון עירוני ובטיחותי
ברמה התכנונית, תמרור 413 “מסמן גבול” למרחב המיועד להולכי רגל. הוא מגן עליהם בכך שהוא מונע מראש את החשיפה לתנועת רכב מסוכנת, ומתאם את חלוקת השטח בין משתמשים שונים. תמרור 216, מצדו, מגדיר סוג דרך ותשתית – מהירות תכן, שדה ראייה, שילוט מהירויות ואיסורי כניסה – שמטרתם לאפשר זרימה רציפה לכלי רכב מהירים. עבור המשתמשים, השילוב יוצר שפה ברורה: כאן הולכים, וכאן לא.
הטיה קוגניטיבית שכיחה
אנשים נוטים להחליף “היגיון אינטואיטיבי” בהוראה פורמלית: אם לא רואים רכב, “מותר”. התמרורים באים לשבור את הדפוס הזה; הם מגלמים ניסיון מצטבר של תאונות־כמעט ותאונות אמת, ולכן צריך להתייחס אליהם כאל חומת בטיחות ולא כהמלצה.
תמרור 413 אוסר בבירור כניסת הולכי רגל – ראיתם אותו, מסתובבים ובוחרים מסלול חלופי. הופעת 216 בכניסה לדרך מהירה סוגרת את השער בפני הולכי רגל מתוקף הגדרת הדרך. קריאה נכונה של השילוט היא ההבדל בין סיכון לבין הליכה בטוחה.
